Zephyr / A talk with Ben-Ami / אמנון בן-עמי בשיחה

תנועה

Click for an English version

אני מתחיל עם מה שקראתי בפתיחת התערוכה. חשבתי ועדיין אני חושב שזהו פתח טוב לעבודות שמוצגות כאן.

בספרו שיעורים אמריקאים קובע הסופר איטאלו קאלווינו כמה ערכים ספרותיים יסודיים שראויים לפי דעתו להשמר לאלף הבא, האלף השלישי. הערך הראשון שהוא מציע הוא קלילות. אלה דבריו:

amnon_ben_ami-conversation 1

הערכים הבאים שקאלווינו נוקב בהם הנם: מהירות, דייקנות, נראות וריבוי. הוא מת לפני שהספיק לכתוב את ההרצאה לערך האחרון שלו: עקביות. את הפרק על הערך השני – מהירות – מסיים קאלווינו בסיפור סיני על צייר:

amnon_ben_ami-conversation 2

לעומת סיפור זה על מהירות (או על התמהמהות), פותח מרלו-פונטי את מאמרו Cezanne’s Doubt עם דוגמא הפוכה. זה מתחיל כך:

amnon_ben_ami-conversation 3

לקראת סוף המאמר קובע מרלו-פונטי את המטרה של סזאן:
“He was, in any case, oriented towards the idea or project of infinite Logos”

בתערוכה זו, יש התייחסות רבה לפול סזאן דרך ציורי הר סנט-ויקטואר ותפוחי עץ. אל סזאן הגעתי או חזרתי דרך רילקה. בספר מכתבים על סזאן‘, מובאים בזה אחר זה מכתבים ששלח רילקה לאשתו מפריז. רובם הם דין וחשבון על הציור של סזאן. ב-19 באוקטובר 1907 כותב המשורר :

amnon_ben_ami-conversation 4

את השיר הזה עצמו – נבלה – של בודלר ידע סזאן בעל-פה גם בשנותיו האחרונות והיה מדקלם אותו מילה במילה“.

amnon_ben_ami-conversation 5

אל רילקה הגעתי דרך היידגר. בחיבורו What Are Poets For’, שמוקדש ברובו לכתיבה של רילקה, מנסה הפילוסוף לפענח את מושג הפתוחשל המשורר. אין לו ברירה אלא להפוך בעצמו למשורר כשהוא מנסה לעשות את זה.ֿ

amnon_ben_ami-conversation 7

לסיום, קטע מהכתיבה שלי מ-2010. הטקסט מתחיל בהתייחסות למאמרו של היידגר מקורה של עבודת האמנות, ממשיך עם הערה על הספר בדרכים של גק קרואק, ומסתיים בכתיבה עצבנית על מהירות.

—————————————————–

היידגר: מקור עבודת האמנות – האמנות. זו שאין לה שום דבר עם הדבר. עם העצם. לא צריך לדאוג לאמנותי, הוא שם גם ללא כל עצם. ללא כל מוחשות. אין צורך לעשות אותו, אין צורך לראות או לחוש אותו. מאפשרים לאמנות להיות על ידי עבודת האמנות. אבל כל מה שמוחשי בעבודת האמנות איננו האמנות.

amnon_ben_ami-conversation 7b

היה רך כלפי המציאות, כלפי האנשים, כלפי העולם. פסיבי. מקבל. ניתן לקבלה. תן לדברים לבוא בעדך. להתגורר בך. לחלוף דרכך. .The liquids of my brain נוזלי מוח. נוזלי שכל. נוזלי אמנות. זה שאינו הדבר, דבר האמנות, חפץ האמנות. גם נוזלי האמנות אינם האמנות, נוזלי המוח.

היידגר מציין שני דברים על עבודת האמנות: פותחת עולם ומביאה אדמה. Earth. הייתי אומר פותחת וסוגרת: פותחת חלל, פותחת משהו, מאפשרת משהו (למשהו או למישהו אחר) ומביאה אדמה: Set forth. משען. נחמה. יציבות. תהום. בעיקר תהום. האדמה אף היא פתוח. הפתוח. עבודת האמנות תהיה אדמה (הארקה) באופן ההכוונה שלה את הרגשות. כעת מול האמנות (שמתגוררת אבל אינה בעבודה) המסתכל הוא מסתכל-תהום. תהום מסתכל בתהום. תהומים. מעתה למסתכל נוח יותר בקיומו ברגיל. קל יותר עם רגיל-תהום מאשר עם הרגיל. קל יותר לתהום עם תהום, מאשר עם אדמה. בכך עבודת האמנות היא אדמה (הארקה).

כן, היידגר טוען שהאמנות היא מקור עבודת האמנות, ושהאמנות אינה דבר (חפץ), אבל היא שוהה שם. עבודת האמנות מאפשרת לאמנות לשהות בה. הוא משווה את זה לשהיית האלוהות במקדש יווני, המקדש איננו האלוהות אבל הוא מאפשר ואולי אפילו הוא מהווה תנאי לשהיית האלוהות. האם אמנות זה משהו מופרך כמו אלוהות? מה עם נפשיות? האם גם שהיית הנפש בגוף היא אנלוגיה מתאימה לשהיית האמנות בעבודת האמנות? מהם דברים חמקמקים אלה – אמנות, אלוהות, נפשיות – שאינם הדברים בהם הם שוהים, ומאידך - גם לא יכולים בלעדיהם. הם אינם דברים כלל אבל בלי הדברים אינם עולים על הדעת.

amnon_ben_ami-conversation 8

על טבע האמנות. על טבע המילוליות. על טבע הפרה-מילוליות וטבע הפרה-אמנות. על טבע הגוף שלי. על טבע הדברים. הדברים כולם. על טבע תפישת הדברים. הצטיירות הדברים. על השיקריות.

על האחד היחיד היחידי. על הקיום. על הקיום כאחד ויחיד. על השיקריות. אפשר לקרוא למציאות - שיקריות. על הקיום והמציאות והטבע כאי-מוסריות (הדומם, לא החי). לא רק החי. מה שניצבים מולו, האם מהותו היא השיקריות? הונאה?

הידיעה מובלעת בהתנהגות. משהו מובלע בהתנהגות. בכל התנהגות. בהתנהגות של כל דבר. הידיעה של מישהו מובלעת בהתנהגותו. אפילו הפוך: התנהגותו של מישהו היא ידיעה. התנהגותו-ידיעתו. כשאומרים על מישהו הוא מתנהג כך וכך כאילו אומרים הוא יודע כך וכך.

הנטיה לחשוב שיש משהו חוץ משיקריות, משהו הפוך לשיקריות. היידגר טוען שהאמת קורית בין השאר בציור. באמנות. זו הנטיה שלנו להתפס למשהו שאינו שיקריות. גם במשפטים של שירה, הוא טוען. בפואטי, הוא טוען, קורית אמת. הפואטי, או האמנותי, אינו עבודת האמנות עצמה אבל הוא, והאמת יחד איתו, קורה בעבודת האמנות. עבודת האמנות מאפשרת או אפילו מחוללת אותו. את הפואטי, את האמת. מצוקה אנושית שמתגמגמת אל משהו לא שיקרי. התגמגמות: יש משהו.

amnon_ben_ami-conversation 9קרואק באמצע העובי של בדרכים: “היינו מאושרים, קלטנו שאנחנו משאירים את הבלבול והשטויות מאחור ומבצעים את תפקידנו האחד והנשגב בזמן, לנוע”.

מה שמניע את היד כשהיא כותבת הוא אותו הדבר שמניע את היד כשהיא מחליפה הילוכים ומגלגלת את ההגה. האם לא לזה התכוונת, גק קרואק? האם לא זאת הייתה האמנות של ניל? מה שמניע את היד הוא מה שלא נמצא בעבודת האמנות ולא נמצא בשום מכונית. הלא נמצא של היידגר שהוא התקיימות האמת בעבודת האמנות.

האם היידגר קולט שבציור הנעליים של ואן גוך, הדיון אינו סביב הנעליים אלא סביב השמן והבד והמסגרת הפנימית (סטרצר)? או אולי גם לא זה. סביב מה מתקיים הדיון? אף גם לא זה. מציור לציור כמו מעיר לעיר. אין עצמים לדיון. הבריחה מהעצם. הנסיגה מהעצם. מה שמניע את העצמים. מה שמניע. המניע. הסיבהה-reason. התנועה והעצם.

האם זהו מאבק? התנועה והעצם. תנועה=חיים. מוות=עצם. התנועה הטהורה של המוח, שבמוח. או לא במוח, תנועה טהורה כלשהי. טהורה ממה? טהורה. ללא מה? חשיבה טהורה. תנועה נקייה, ללא גזים. תנועה של משהו? תנועה של עצם? תנועה ללא עצם? החשיבה: תנועה מוחלטת כלשהי. של מה? היות תנועה. היות תנועה. סתירה עמוקה ואפלה: תנועה טהורה. דקויות הקיום שלי. דקויות התנועה שלי, שאני. התנועה שאני.

מי יידע מצולות דקויות התנועה שלי. מתוך פעפוע העצמים לתנועה, לחשיבה, להכרה, לתפיסה אני בא במגע. החומר מפעפע, הפעפוע הוא אני. האם האור הוא משהו כמו תנועה נקייה? מה אומרת העובדה שאני רואה? מה צריך להיות בי כדי שאראה? האם הראייה היא כבר חשיבה? מהירויות. מהירות האור. מהירות הראייה. מהירות החשיבה. הדיבור והשמיעה נראים איטיים לעומת טרוף תנועת חלקיקי החומר. או מה שזה. מהירות האור, מהירות חשמל המוח.

לא נוח לי להגביל את החשיבה בכל פעם למוח. לא נוח להגביל את עצמי בכל פעם למוח. אם אני תנועה, התנועה לא סובלת מגבלות. העצם, מושג העצם אולי, מגביל את התנועה. העצם: הלא נע, הלא מתחדש, החוזר על עצמו שוב ושוב. החשיבה, לגודל הפרדוכס, נאבקת במושג. המושג מגביל את החשיבה, לגודל הפלא והפרדוכס. החשיבה רוצה להיפטר מהמושגים. מושגיה. תנועה. מהירות. עצם. מושג. אור. חשמל. מוח. מהירות התנועה. המושגים עוצרים את החשיבה.

הייתי רוצה להיות חשיבה במהירות אינסופית. או פשוט להיות במהירות אינסופית. לנוע. אז, במהירות אינסופית, כבר לא ניתן לדבר על מהירות כלל. או על תנועה. תרגיל חשיבה: לדמיין תנועה במהירות אינסופית. האור לא יגביל אותי. מהירות האור לא תהיה גבול. המהירות תהיה לא מדידה. בלתי מדידה. אהיה בו זמנית בכל מקום. בכל מקום ומעבר למהירות האור.

ישנו משהו שהוא מעבר למהירות האור והוא נמצא בו זמנית בכל מקום. אותו הדבר נמצא בו זמנית בכל מקום. לא שלוחות שלו, לא חלקים שלו, הוא עצמו בניגוד לחוק הסתירה נמצא בו זמנית בכל מקום ומקום, יהיה היקום נרחב ככל שיהיה, יהיה אינסופי, יהיה אינסוף יקומים. תהיה צורתו כפי שתהיה, ניתנת לדעת או לא ניתנת לדעת.

מהירות החשיבה. האם ישנו קשר בין מהות החשיבה למהירות החשיבה? האם ישנו קטע כלשהו לגבי מהירות החשיבה? האם לא כל החשיבות או המחשבות נעות או משתנות באותה המהירות? האם המוח הוא מעין מאיץ חלקיקים? משהו שדוחף להאיץ עוד ועוד את מהירות החשיבה? צמיחה במהירות החשיבה תהיה מהות שתתנסח בבהירות התודעה. מהירות החשיבה בבהירות התודעה. המקום והעצם והתנועה.

מה נע ואיפה? המה והאיפה. מה שמגביל את התנועה, מה שמאפשר אותה ומה שמאיץ אותה. המקום (חלל), העצם, תנועת העצם והתנועה הטהורה (תנועה של שום דבר). מהירות. עצם. תנועת עצם. תנועה ללא עצם. מהירות תנועה. מהירות ללא תנועה. כעת: מהירות ללא תנועה.

נגד כל מושגיות. מה מאפשר את החשיבה? מה מאיץ אותה ומה מגביל אותה? מה מאפשר אותי? אני, אפלת המצולות, מה מאפשר אותי? אני: מהירות, ללא תנועה, ללא עצם. אם לא מהירות לפחות אפילה מוחלטת. העדר מוחלט ללא מגבלות. ההעדר לא מוגבל

על התערוכה

About these ads
Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

Join 4,126 other followers

%d bloggers like this: