מיי ברבריאן My Barbarian

תיאטרון טרום-פעולה פוסט-חי: יחד לנצח?

סדנה/מופע/תערוכה

אוצרת: לאה אביר Curator: Leah Abir
בצלאל, יפו 23 Bezalel, Yaffo 23

מופע ופתיחה: יום שלישי, 4 ליוני בשעה 20:00
performance and opening: Tuesday, June 4, 8pm

מתאם אווירה: מאיר טאטי Vibe coordinator: Meir Tati
משתתפי הסדנא והמופע: Workshop and performance participants:
אולג ברגמן Oleg Bregman / אורי הולבן Oree Holban / אילת לרמן Ayelet Lerman / אניסה אשקר Anisa Ashkar / דני רוטשטיין Danny Rotshtein / דניאל יהל Daniel Yahel / יערי שלם Yaari Shalem / מאיר טאטי Meir Tati / מאיר רובין Meir Rubin / מור גור אריה Mor Gur Arie / נטעלי שלוסר Netally Schlosser / סמדר לוי Smadar Levy / עדי אבידני Adi Avidani / שרון חקק Sharon Hakak / תמה עובדיה Tama Ovadia

Click here for English version 

“קומפוזיציות של אהבה וטקסים של אהבה: אלה שתי האסטרטגיות שישמשו בידנו למצוא אהבה - אפילו, ובייחוד, צורה פוליטית של אהבה - בתוך הזמן, ולהפוך אותה לאפשרות חיים”.
(מייקל הארדט, “הליכים של אהבה”, 2012)

“מיי ברבריאן” (My Barbarian), קבוצת אמנים מלוס אנג‘לס, תציג לראשונה תערוכת יחיד בישראל, ביפו 23. ב-4 ביוני, ערב פתיחת התערוכה, תקיים הקבוצה פרפורמנס מסכם של הסדנה שערכו בירושלים, בשיתוף קבוצת אמנים מקומיים מדיסצפלינות שונות. בתערוכה יוצגו לראשונה עבודות שצילמו האמנים במהלך סדנה דומה שנערכה בקהיר ב - 2008.

מיי ברבריאן היא קבוצת אמנים שנוסדה בשנת 2000 על ידי אלכסנדרו סגאדה, מאליק גיינס וג‘ייד גורדון, ובסיסה בלוס אנג‘לס. השלישייה, שמוגדרת במקביל כלהקה, קבוצת תיאטרון נסיוני וקבוצת אמני מיצג, משתמשת באופן וירטואוזי ומחודד בתיאטרון, מוזיקה ואמנות חזותית.

המופעים, עבודות הווידאו, השירים, המיצבים והסדנאות של קבוצת מיי ברבריאן מכוונים את חיציהם לאלמנטים הבסיסיים והעמוקים ביותר של החברה והתרבות - טקסים, אמונות, קהילות, חרדות ונוירוזות, היסטוריות ומיתולוגיות.

תיאטרון הטרום-פעולה הפוסט-חי (PoLAAT) הוא שיטת התיאטרון שהמציאה הקבוצה, ובה היא משתמשת ככלי שמאפשר להם לפתח תקשורת ומעורבות עם אנשים מתרבויות שונות, במקומות שונים בעולם. ה - PoLAAT הוא תיאטרון השתתפותי פוליטי ששורשיו מצויים במסורות קולקטיבים מופיעים של שנות הששים כמו תיאטרון הפעולה, התיאטרון החי ותיאטרון המדוכאים. הוא כולל פעולות של גוף ושל שפה, שירים וריקודים, תרגילים וחזרות, דיונים בזהות ובהיסטוריות (והוויות) של הדרה וכיבוש, ויש בו אלמנטים חזקים של תרבות הקוויר, ההיפים והקאמפ.

המופעים של מיי ברבריאן מבוססים על ריבוי של אלמנטים חזותיים וטקסטואליים. בשירת פסנתר אחת או בסצינת גן קצרה ניתן למצוא יחד אלמנטים מתוך תיאטרון יווני, שייקספירי, בארוקי וברודווי, כמו גם מיתוסים יווניים, הודיים ואמריקאיים ילידיים, סוגיות כלכליות, אידיאולוגיות ודאגות יומיומיות של טיפוח-עצמי. כל העושר הזה נבנה באמצעים עניים במתכוון: העודפות כאן היא תוצר של עשייה חסכנית ומהודקת, במסגרתה האמנים הם גם מעצבי התלבושות והתפאורה וגם כותבי המילים, מלחיני המוזיקה ויוצרי הכוריאוגרפיה.

עבודותיהם של “מיי ברבריאן” הוצגו, בין השאר, במוזיאון לאמנות מודרנית, בוויטני ובניו מיוזיאום בניו יורק, במוזיאון האמר ובמוזיאון לאמנות עכשווית בלוס אנג’לס, בדה אפל באמסטרדם ובמוזאו אל אקו בניו מקסיקו.

התערוכה בתמיכת הקרן לירושלים וקריאטיב קפיטל.
The exhibition is supported by The Jerusalem Foundation and Creative Capital

בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, יפו 23, בשיתוף עם קרן ‘schir‘, שמחים להודיע על בחירתו של האמן הגרמני, אכים לנגרר, לתוכנית הרזידנסי לאמנים, Gateway’13, הפועלת זו השנה השלישית.

אכים לנגרר מתעסק בסוגיות הנוגעות לשפה, הבאות לידי ביטוי בהופעות, במיצגים ובפרסומים. בשנים האחרונות ייסד לנגרר פרויקטים המבוססים על שיתוף פעולה, כגון freitagsküche (עם מיכאל ריידל) ו-voiceoverhead עם האמן דני גל. מאז 2009 לנגרר מפעיל את חדר ההופעות הנודד ואת בית ההוצאה לאור המיידי ‘Scriptings‘, המשמש פלטפורמה לדיון לצד הפרויקטים שלו.

לנגרר, הפועל בברלין ובלונדון, ינחה ביפו 23 סדנה בת שלושה ימים וחצי המבוססת על מחזה לימודי (Lehrstück) של המחזאי הגרמני ברטולד ברכט, “האומר כן/האומר לא“. המחזה יעובד, יועלה מחדש ויוקלט כתסכית רדיו על רקע ירושלים, בהנחיית לנגרר ובשיתוף המוזיקאים אלכס דרול וזוהר שפיר (ניקו/טין).

הסדנה תשים דגש על תהליך משותף של פרפורמנס ושיכתוב של המחזה בהתאם לדגשים של המשתתפים. נושאים כמו זהות אישית ופוליטית, היסטוריות של הגירה ומצבם הנוכחי של המשתתפים ישפיעו על העבודה. התהליך יתועד ויצולם עבור פרסום עתידי ויהיה חלק מפרויקט שיוצג בספטמבר 2013 ב-Gasworks, לונדון.

Bezalel Academy of Arts and Design, Yaffo23, with schir Art Concepts are happy to host the German artist, Achim Lengerer, on the residency program for artists, Gateway’13.

Achim Lengerer, based in Berlin and London, works with questions concerning language, which are addressed in performances, installations and publications. During the last years Lengerer founded different collaborative projects such as freitagsküche (with Michael Riedel) and voiceoverhead, with artist colleague Dani Gal.

Since 2009 Lengerer runs the traveling showroom and instant publishing house, ‘Scriptings‘, which functions as a discursive platform parallel and additional to Lengerer’s solo-projects. Artists, writers, graphic-designers, performers as well as publishers are invited – all of which are working with the formats of “script” and “text” within their processes of production.

He said Yes/He said No, collaborative workshop

Achim Lengerer, will conduct a collaborative workshop at Yaffo 23 based on Bertold Brecht’s school-opera and teaching-play (Lehrstück) “He said Yes, he said No”. The play will be processed, carried out and recorded by Lengerer, the participants in collaboration with musicians Zohar Shafrir (Nicoteen) and Alex Drool (DROOL), set against the current backdrop of the city of Jerusalem.

The workshop will emphasize the collective process of performing and rewriting the play, based on the various inputs of the participants. Issues such as private and political identity, histories of migration and the current situation of the participants will inform the work. The process will be documented and recorded for an upcoming publication and will be part of a project to be presented in September 2013 at Gasworks, London.

About the exhibition

Karen Russo • Gustavo Sagorsky • Ingo Vetter and Detroit Tree of Heaven Woodshop • Ariel Reichman • Jeremy Millar • Ohad Meromi • Ester Schneider • Jonathan Ofek • Avner Ben-Gal • Francis Alÿs • David Schocken • Melanie Daniel • Curators: Roy Brand, Sagit Mezamer

Opening: March 19, 19:00
Conference: March 20, 11:00-18:00
Gathering: 10:30

“Mythographies“ ties together myth and geography, thus pointing at those special instances when a mythical dimension is embedded in a certain geographic domain. “Mythographies“ explores the way history and fantasy cross each other’s paths and examines the links between landscape, collective memory, people and nation. The conference will combine performative lectures by artists alongside topic lectures and panel.

קרן רוסו • גוסטבו סגורסקי • אריאל רייכמן • ג‘רמי מילר • אוהד מרומי • אסתר שניידר • יונתן אופק • אבנר בן־גל • פרנסיס אליס • דוד שוקן • מלני דניאל • אינגו ווטר ו־Detroit Tree of Heaven Woodshop
אוצרות התערוכה והכנס: רועי ברנד ושגית מזמר

פתיחה: 19 במרץ, 19:00
כנס: 20 במרץ,11:00 -18:00
התכנסות: 10:30

המושג “מיתוגרפיות” מפגיש בין מיתוס לגיאוגרפיה, על מנת לסמן את אותם מקרים מיוחדים בהם מימד מיתי מוטמע בתוך מרחב גיאוגרפי מסוים. התערוכה בודקת כיצד היסטוריה ופנטזיה מצטלבות זו בזו, ובוחנת את הקשרים בין נוף, זיכרון קולקטיבי, אנשים ואומה. הכנס ישלב בין הרצאות אמן פרפורמטיביות והרצאות נושא ופאנלים על מנת לבחון את האופן בו מקומות, הן מציאותיים והן בדיוניים, פונים לרגשות העמוקים ביותר של האדם ואת התפקיד שהם ממלאים בבניית ההון הרוחני.

בצלאל, יפו, 23, החלה בסדרת הקרנות סרטים חדשה הנערכת בגלריה מדי יום שני, לכל אורך חודש פברואר.
הקרנת סרטי הוידאו הראשונה, “יומני עיר: ירושלים“, נערכה ב-4 בפברואר.

להמשך הסדרה אנו פותחים בקול קורא לשליחת עבודות בנושאים:

יומני עיר: ניו יורק

יומני עיר: תל אביב

יומני עיר: ברלין

יומני עיר: קיבוצים

יומני עיר: בואנוס איירס

יומני עיר: איסטנבול

יומני עיר: קהיר

אנו מזמינים יוצרים בתחומי הוידאו ארט, הקולנוע הניסיוני והקולנוע הדוקומנטרי לשלוח עבודות וידאו וסרטים בנושאים אלו. על העבודות לשקף זווית הסתכלות אישית של המתבונן על העיר המדוברת ועל חיי היום-יום בה, דרך המצלמה.

ניתן לשלוח לינקים לעבודות דרך וימאו, יוטיוב, או לינק לאתר, ותיאור קצר (עד 300 מילה)
למייל: chen.serfaty@gmail.com

יש לשלוח מייל תחת הכותרת: שם מלא של היוצר/ת_יומן עיר: ברלין/ניו יורק/תל אביב/קיבוצים_שנה
ההקרנות הן חד ערוציות. אין לשלוח עבודות שעולות באורכן יותר מ-15 דקות.

תודה, ובהצלחה.

Click for an English version

הארבעה בפברואר ביפו 23 - ארבעה אירועים בערב אחד:

1. תערוכה חדשה: יהודי, מוסלמי ונוצרי נכנסים לגלריה… / לאריסה אהרוני.

2. תערוכה חדשה: SHE BUSH, תערוכה קבוצתית במסגרת “שאון חורף“.

3. ארוע “לפ-טוק” של המחלקה ללימודי חוץ בתוך חלל התערוכה של לאריסה אהרוני.

4. נחנוך סדרת הקרנות חדשה, יומני עיר: ירושלים.

דימוי: יואב פרידלנדר

לאריסה אהרוני
יהודי, מוסלמי ונוצרי נכנסים לגלריה…
תערוכה חדשה בבצלאל/ יפו 23
4.2.13-1.3.13
פתיחה ב-19:00

אוצרים: רועי ברנד ושגית מזמר

בצלאל/ יפו 23, שמחים לארח עבודה חדשה של האמנית לאריסה אהרוני (ברלין). עשרות כריות צבעוניות ועליהן בדיחות על שלוש הדתות המונותאיסטיות יהפכו את חלל הגלריה לחדר משחקים או חלל חברתי-פוליטי-דתי-תראפויטי. מלחמת הדתות תעשה למלחמת כריות, שנראות לרגעים כמו כדורים שיצאו מפרופורציה, “תרופות הומור“.

הבדיחות, חלק ממסורת שבעל-פה, נאספו ברחבי ירושלים ובמרחבי האינטרנט בסדנת אמן עם תלמידים מהמחלקה לאמנות בבצלאל במהלך חודש דצמבר 2012. התערוכה ממשיכה מודל של סדנה-פעולה-מיצב וזו הפעם השלישית שאמן מוזמן להקים פרויקט יחידני עבור החלל המרכזי של בצלאל/ יפו 23.

image: JR

SHE BUSH
תערוכה חדשה בבצלאל/ יפו 23
4/2/2013 – 5/2/2013
פתיחה ב-19:00

אוצרים: שלומית יעקב, יניב יור )יויו(, עמית חברוני

התערוכה SHE BUSH בוחנת את השינוי בתפיסת המציאות בעקבות המעבר לאורח חיים בו ה“טבע” מוצג לאדם דרך מסכי LCD שטוחים והתרבות נתפסת כאותות בינאריים במרחב וירטואלי. בשל שינוי זה ניכר כי הגבולות בין הסביבה הטבעית לסביבה הוירטואלית נעלמו ואנשים נוטים להאמין למשתקף אליהם מבעד לפיקסלים יותר מאשר למציאות החיצונית עצמה. כיום יותר מאי פעם, נחווית התרבות שלנו דרך מסכים שטוחים.

בעזרת מניפולציה של סמלים יומיומיים המוכרים לנו, ומשחק בין מדיומים שונים, מצליחים האמנים בתערוכה לשבש באמצעים מלאכותיים את המציאות שנבנתה סביבנו. האמנים משתמשים באותו מנגנון שמייצר דימוי של מציאות טבעית על מנת לחשוף אותו. התערוכה מהווה המשך לתערוכה הקודמת “סטיית היקף” אשר גם עסקה בהשפעות של התרבות הדיגיטלית על אופני החישה, המחשבה והחוויה האנושית.
אמנים משתתפים: אלה ספקטור, איילה לנדאו, חוזליטו, נטע כהן, טליה לינק, ערן נווה, יעל פרנק, ליאת אלבלינג, זאק נאדר, כרמית שלומי, איילת לרמן, יואב פרידלנדר.
הפרוייקט נעשה במסגרת אירועי“שאון חורף“.

דימוי: זאק ניידר

סדרת הקרנות
יומני עיר: ירושלים
השקת הסדרה בבצלאל/ יפו 23

עורכת הסדרה: חן צרפתי

בצלאל, יפו 23 שמחים לפתוח סדרת הקרנות, שתימשך בחודש פברואר בימי שני בשעה 18:00. בסדרה הראשונה, יומני עיר: ירושלים, יוצגו עבודות וידאו, קולנוע נסיוני ודוקומנטרי שהעוסקות כולן בהסתכלות אישית על המציאות העכשווית בעיר.

“לפ-טוק“
היחידה ללימודי חוץ של בצלאל מתארחת בתערוכה

במסגרת “שאון חורף” מיטב המורים של היחידה ללימודי חוץ ביפו 23 יתארחו בתערוכתה של לאריסה אהרוני, וידברו במשך 15 דקות כל אחד.

20:00 ענת ליטוין, אמנית ויוצרת תוכנית הרזידנסי העצמאית home base, תדבר על פטרונות באמנות
20:15 רפרם חדד, ידבר על אוכל, אמנות וירושלים
20:45 שי אזולאי, אמן ירושלמי, ידבר על אמנות ככלי חינוכי
20:30 יוראי גבריאל, אדריכל קריאטיבי, ידבר על מתודולוגיות של חדשנות
21:00 יולי כהן, תדבר על דוקו אוטוביוגרפי

לאריסה אהרוני Larisa Aharoni

A Jew, a Muslim and a Christian walk into a gallery…

תערוכה חדשה בבצלאל/יפו 23 New Exhibiton at Yaffo23

4.2.2013 – 5.3.2013

פתיחה: Opening at 19:00

עבודה חדשה של האמנית לאריסה אהרוני (ברלין/תל-אביב): עשרות כריות צבעוניות ועליהן בדיחות על שלוש הדתות המונוטאיסטיות יהפכו את חלל הגלריה לחדר משחקים או חלל חברתי-פוליטי-דתי תראפויטי. מלחמת הדתות תעשה למלחמת כריות, שנראות לרגעים כמו כדורים שיצאו מפרופורציה; “תרופות הומור“.

הבדיחות, חלק ממסורת שבעל-פה, נאספו ברחבי ירושלים ובמרחבי האינטרנט בסדנת אמן עם תלמידים מהמחלקה לאמנות בבצלאל במהלך חודש דצמבר 2012. גם אתם מוזמנים לשלוח בדיחות.

לאריסה אהרוני ממשיכה את התנועה הקונספטואלית של אמנות-שפה. היא מתייחסת לשפה כאל אוביקט קונקרטי וחושני, הן בעבודות הפיסול והן במיצבים שלה. בעבודותיה, השפה מייצרת סביבת מחייה ומאפשרת דרכי פעולה ונתיבים מסויימים ומנגד גם חוסמת אחרים. הומור הוא אחד מהכלים המשמעותיים ביותר לבחינה של נורמות מקובעות תוך כדי הסטה וחתירה תחתן.

Dozens of colorful pillows stitched with jokes about the three monotheistic religions will turn the gallery space into a game room or a social – political – religious therapeutic space. The war of religions will turn into a pillow war, and the giant pillows appear at times as unproportionate bullets, “pills of humor”. The jokes are part of an oral tradition and they were gathered from around Jerusalem, Jenin, and from the web in December – January 2012.


Larissa Aharoni continues the conceptual movement of Art and Languge. She treats language as a concrete and sensual object. In her sculptures and her installations language creates a living environment that enables actions while, on the other hand, it blocks others. 

Aharoni (Berlin) is a graduate of BA and MA from the Academy of Art in Düsseldorf (2005). Between the years 2008-2010 she was a guest artist at Bezalel Master’s program. In recent years she exhibited numerous solo exhibitions in Europe and the U.S.

Here is one joke Larisa collected:

A man comes to the pastor, “Father, I have a problem. Since last weekend, my umbrella has been missing and I’m afraid someone in my bible study group stole it, but I don’t dare to ask.” The pastor thinks for a moment, and then instructs the man to have the bible study group discuss the 10 commandments next week, and then the problem will work itself out. And indeed, the man came back to the pastor after a week and happily reported that he had found the umbrella. “Well, I knew,” the pastor said contentedly, “as the 7th commandment came up, the guilt-stricken thief returned the umbrella, right?” The man shakes his head, grinning, “No, when we got to the 6th commandment, I suddenly remembered where I had left my umbrella.”

SHE BUSH

תערוכה חדשה בבצלאל/ יפו 23

4/2/2013 – 5/2/2013

פתיחה: Opening at 19:00

דימוי: יואב פרידלנדר

אוצרים:שלומית יעקב, יניב יור (יויו), עמית חברוני
אמנים משתתפים: אלה ספקטור, איילה לנדאו, חוזליטו, נטע כהן, טליה לינק, ערן נווה, יעל פרנק, ליאת אלבלינג, זאק נאדר, כרמית שלומי, איילת לרמן, יואב פרידלנדר.

התערוכה SHE BUSH בוחנת את השינוי בתפיסת המציאות בעקבות המעבר לאורח חיים בו ה“טבע” מוצג לאדם דרך מסכי LCD שטוחים והתרבות נתפסת כאותות בינאריים במרחב וירטואלי. בשל שינוי זה ניכר כי הגבולות בין הסביבה הטבעית לסביבה הוירטואלית נעלמו ואנשים נוטים להאמין למשתקף אליהם מבעד לפיקסלים יותר מאשר למציאות החיצונית עצמה. כיום יותר מאי פעם, נחווית התרבות שלנו דרך מסכים שטוחים.

בעזרת מניפולציה של סמלים יומיומיים המוכרים לנו, ומשחק בין מדיומים שונים, מצליחים האמנים בתערוכה לשבש באמצעים מלאכותיים את המציאות שנבנתה סביבנו. האמנים משתמשים באותו מנגנון שמייצר דימוי של מציאות טבעית על מנת לחשוף אותו.

התערוכה מהווה המשך לתערוכה הקודמת “סטיית היקף” אשר גם עסקה בהשפעות של התרבות הדיגיטלית על אופני החישה, המחשבה והחוויה האנושית. 

הפרוייקט נעשה במסגרת אירועי “שאון חורף“.

Participating artists:
 Ella Spector, Ayala Landau, Jozelito, Neta Cohen, Talia Link, Eran Nave, Yael Frank, Liat Elbling, Zach Nader, Yoav Friedlander, Carmit Shlomi and Ayelet Lerman.



Curators: Shlomit Yaacov, Yaniv (yoyo) Yur, Amit Hevrony

The exhibition SHE BUSH (“disruption” in Hebrew) examines the changes in our perception of reality in the post-Internet era, where “Nature” is conveyed to us by flat LCD screens and culture is passed on as a series of binary signs in the virtual space.

The project is supported by: “Sha-on Horef”.

בשל מזג האוויר הסוער, האירוע עם יאן טיכי הערב מבוטל. נשלח הודעה על פיצוי בקרוב. תהנו מהשלג

Due to the snow storm, our event with Jan Tichy tonight is cancelled, will send a notice of compensation later. Enjoy the snow carefully.

על אוספים On Collections

יאן טיכי Jan Tichy

הרצאה ומיצב ליום אחד Lecture and one-day installation

17:30 ,09.01.2013

בצלאל, יפו 23 שמחים לארח את האמן יאן טיכי (שיקגו) להרצאה ולהקרנת עבודות ליום אחד.

עבודותיו של יאן טיכי (1974, צ‘כיה), משלבות צילום, וידאו ופיסול. טיכי מוכר בעיקר בשימוש הדינמי שלו באור מוקרן במיצבים המשלבים אובייקטים וארכיטקטורה. בהרצאתו ביפו 23, ידבר “על אוספים“, כאמן שעובד עם ארכיונים של מוזיאונים. בין הנושאים שיעלו: תפקיד האמן כיצרן או כאספן, התפקיד של המוזיאון העכשווי והפוטנציאל הלא מנוצל של העבר בהווה.

בפרויקט שהוצג באוקטובר 2012 במוזיאון לצילום עכשווי בשיקגו, MoCP, טיכי בחן מחדש את האוסף הקבוע של המוזיאון, שבו יותר מ-11,000 דימויים, ויצר תערוכה חדשה המתפרסת על כלל חללי המוזיאון. התערוכה כללה גם כמה עבודות וידאו חדשות שלו, המגיבות לאוסף או משתמשות בדימויים מתוכו. טיכי מפעיל קריטריונים לכאורה שרירותיים וצורניים (גודל, בהירות, זמן רכישת העבודה לאוסף וכדומה), יחד עם העדפותיו האישיות ואלו של צוות המוזיאון על מנת לחבר בין עבודות בעלות תוכן ורקע שונים. בכך הוא מחדש את הפליאה שביסוד מלאכת האוסף ופותח נתיבים חדשים לפרשנויות אלטרנטיביות.

”אוסף“, 2012 (Collection), עבודת וידאו חדשה מתוך הפרוייקט, תוצג ביפו 23 ליום אחד.

במסגרת ההרצאה נציג גם את “Corner Stone Gallery”, תערוכה מתחלפת מאוסף המוזיאון. את התערוכה הנוכחית אצרו מיקי קרצמן, ראש המחלקה לצילום בבצלאל, ואיילת השחר הכהן, ראש המחלקה ללימודי צילום במוסררה. 

פתוח לקהל הרחב.

לדף האירוע בפייסבוק

Bezalel,Yaffo23 is happy to host the artist Jan Tichy (Chicago) for a lecture and a one-day projection of his work.

Jan Tichy’s (1974, Czech Republic) works combine photography, video and sculpture. Tichy is best known for his dynamic use of projected light and video in installations that incorporate objects and architecture.

In his lecture at Yaffo 23, he will talk “On Collections” and his work as an artist with the archives of museums. Among the topics that will be discussed: the role of the artist as a creator or a collector, the role of the contemporary museum and the untapped potential of the past in the present.

In the project that was presented in October 2012 at the Museum of Contemporary Photography in Chicago, Tichy reexamined the permanent collection of the museum that contains more then11,000 images, and curated a new exhibition. The exhibition included new video works that respond to the collection or refer to images from it. Tichy combined art works with different contents and background by selecting objects based on seemingly arbitrary criteria – first, last, largest, smallest, brightest, darkest.

“Collection”, 2012, a new video piece from this exhibition will be displayed in Yaffo 23 for a day.

The “Corner Stone Gallery”, where Tichy invited guest curators to create their own exhibitions from the collections, will also be displayed. Guest curators: Mickey Kratsman, Head of the Photography Department at Bezalel; and Ayelet Cohen Shachar, Head of the Department of Photography at Musrara.

תנועה

Click for an English version

אני מתחיל עם מה שקראתי בפתיחת התערוכה. חשבתי ועדיין אני חושב שזהו פתח טוב לעבודות שמוצגות כאן.

בספרו ‘שיעורים אמריקאים‘ קובע הסופר איטאלו קאלווינו כמה ערכים ספרותיים יסודיים שראויים לפי דעתו להשמר לאלף הבא, האלף השלישי. הערך הראשון שהוא מציע הוא קלילות. אלה דבריו:

הערכים הבאים שקאלווינו נוקב בהם הנם: מהירות, דייקנות, נראות וריבוי. הוא מת לפני שהספיק לכתוב את ההרצאה לערך האחרון שלו: עקביות. את הפרק על הערך השני – מהירות – מסיים קאלווינו בסיפור סיני על צייר:

לעומת סיפור זה על מהירות (או על התמהמהות), פותח מרלו-פונטי את מאמרו Cezanne’s Doubt עם דוגמא הפוכה. זה מתחיל כך:

לקראת סוף המאמר קובע מרלו-פונטי את המטרה של סזאן:
“He was, in any case, oriented towards the idea or project of infinite Logos”

בתערוכה זו, יש התייחסות רבה לפול סזאן דרך ציורי הר סנט-ויקטואר ותפוחי עץ. אל סזאן הגעתי או חזרתי דרך רילקה. בספר ‘מכתבים על סזאן‘, מובאים בזה אחר זה מכתבים ששלח רילקה לאשתו מפריז. רובם הם דין וחשבון על הציור של סזאן. ב-19 באוקטובר 1907 כותב המשורר :

“את השיר הזה עצמו – נבלה – של בודלר ידע סזאן בעל-פה גם בשנותיו האחרונות והיה מדקלם אותו מילה במילה“.

אל רילקה הגעתי דרך היידגר. בחיבורו ‘What Are Poets For’, שמוקדש ברובו לכתיבה של רילקה, מנסה הפילוסוף לפענח את מושג “הפתוח” של המשורר. אין לו ברירה אלא להפוך בעצמו למשורר כשהוא מנסה לעשות את זה.ֿ

לסיום, קטע מהכתיבה שלי מ-2010. הטקסט מתחיל בהתייחסות למאמרו של היידגר ‘מקורה של עבודת האמנות‘, ממשיך עם הערה על הספר ‘בדרכים‘ של ג‘ק קרואק, ומסתיים בכתיבה עצבנית על מהירות.

—————————————————–

היידגר: מקור עבודת האמנות – האמנות. זו שאין לה שום דבר עם הדבר. עם העצם. לא צריך לדאוג לאמנותי, הוא שם גם ללא כל עצם. ללא כל מוחשות. אין צורך לעשות אותו, אין צורך לראות או לחוש אותו. מאפשרים לאמנות להיות על ידי עבודת האמנות. אבל כל מה שמוחשי בעבודת האמנות איננו האמנות.

היה רך כלפי המציאות, כלפי האנשים, כלפי העולם. פסיבי. מקבל. ניתן לקבלה. תן לדברים לבוא בעדך. להתגורר בך. לחלוף דרכך. .The liquids of my brain נוזלי מוח. נוזלי שכל. נוזלי אמנות. זה שאינו הדבר, דבר האמנות, חפץ האמנות. גם נוזלי האמנות אינם האמנות, נוזלי המוח.

היידגר מציין שני דברים על עבודת האמנות: פותחת עולם ומביאה אדמה. Earth. הייתי אומר פותחת וסוגרת: פותחת חלל, פותחת משהו, מאפשרת משהו (למשהו או למישהו אחר) ומביאה אדמה: Set forth. משען. נחמה. יציבות. תהום. בעיקר תהום. האדמה אף היא פתוח. הפתוח. עבודת האמנות תהיה אדמה (הארקה) באופן ההכוונה שלה את הרגשות. כעת מול האמנות (שמתגוררת אבל אינה בעבודה) המסתכל הוא מסתכל-תהום. תהום מסתכל בתהום. תהומים. מעתה למסתכל נוח יותר בקיומו ברגיל. קל יותר עם רגיל-תהום מאשר עם הרגיל. קל יותר לתהום עם תהום, מאשר עם אדמה. בכך עבודת האמנות היא אדמה (הארקה).

כן, היידגר טוען שהאמנות היא מקור עבודת האמנות, ושהאמנות אינה דבר (חפץ), אבל היא שוהה שם. עבודת האמנות מאפשרת לאמנות לשהות בה. הוא משווה את זה לשהיית האלוהות במקדש יווני, המקדש איננו האלוהות אבל הוא מאפשר ואולי אפילו הוא מהווה תנאי לשהיית האלוהות. האם אמנות זה משהו מופרך כמו אלוהות? מה עם נפשיות? האם גם שהיית הנפש בגוף היא אנלוגיה מתאימה לשהיית האמנות בעבודת האמנות? מהם דברים חמקמקים אלה – אמנות, אלוהות, נפשיות – שאינם הדברים בהם הם שוהים, ומאידך - גם לא יכולים בלעדיהם. הם אינם דברים כלל אבל בלי הדברים אינם עולים על הדעת.

על טבע האמנות. על טבע המילוליות. על טבע הפרה-מילוליות וטבע הפרה-אמנות. על טבע הגוף שלי. על טבע הדברים. הדברים כולם. על טבע תפישת הדברים. הצטיירות הדברים. על השיקריות.

על האחד היחיד היחידי. על הקיום. על הקיום כאחד ויחיד. על השיקריות. אפשר לקרוא למציאות - שיקריות. על הקיום והמציאות והטבע כאי-מוסריות (הדומם, לא החי). לא רק החי. מה שניצבים מולו, האם מהותו היא השיקריות? הונאה?

הידיעה מובלעת בהתנהגות. משהו מובלע בהתנהגות. בכל התנהגות. בהתנהגות של כל דבר. הידיעה של מישהו מובלעת בהתנהגותו. אפילו הפוך: התנהגותו של מישהו היא ידיעה. התנהגותו-ידיעתו. כשאומרים על מישהו הוא מתנהג כך וכך כאילו אומרים הוא יודע כך וכך.

הנטיה לחשוב שיש משהו חוץ משיקריות, משהו הפוך לשיקריות. היידגר טוען שהאמת קורית בין השאר בציור. באמנות. זו הנטיה שלנו להתפס למשהו שאינו שיקריות. גם במשפטים של שירה, הוא טוען. בפואטי, הוא טוען, קורית אמת. הפואטי, או האמנותי, אינו עבודת האמנות עצמה אבל הוא, והאמת יחד איתו, קורה בעבודת האמנות. עבודת האמנות מאפשרת או אפילו מחוללת אותו. את הפואטי, את האמת. מצוקה אנושית שמתגמגמת אל משהו לא שיקרי. התגמגמות: יש משהו.

קרואק באמצע העובי של ‘בדרכים‘: “היינו מאושרים, קלטנו שאנחנו משאירים את הבלבול והשטויות מאחור ומבצעים את תפקידנו האחד והנשגב בזמן, לנוע”.

מה שמניע את היד כשהיא כותבת הוא אותו הדבר שמניע את היד כשהיא מחליפה הילוכים ומגלגלת את ההגה. האם לא לזה התכוונת, ג‘ק קרואק? האם לא זאת הייתה האמנות של ניל? מה שמניע את היד הוא מה שלא נמצא בעבודת האמנות ולא נמצא בשום מכונית. הלא נמצא של היידגר שהוא התקיימות האמת בעבודת האמנות.

האם היידגר קולט שבציור הנעליים של ואן גוך, הדיון אינו סביב הנעליים אלא סביב השמן והבד והמסגרת הפנימית (סטרצ‘ר)? או אולי גם לא זה. סביב מה מתקיים הדיון? אף גם לא זה. מציור לציור כמו מעיר לעיר. אין עצמים לדיון. הבריחה מהעצם. הנסיגה מהעצם. מה שמניע את העצמים. מה שמניע. המניע. הסיבה. ה-reason. התנועה והעצם.

האם זהו מאבק? התנועה והעצם. תנועה=חיים. מוות=עצם. התנועה הטהורה של המוח, שבמוח. או לא במוח, תנועה טהורה כלשהי. טהורה ממה? טהורה. ללא מה? חשיבה טהורה. תנועה נקייה, ללא גזים. תנועה של משהו? תנועה של עצם? תנועה ללא עצם? החשיבה: תנועה מוחלטת כלשהי. של מה? היות תנועה. היות תנועה. סתירה עמוקה ואפלה: תנועה טהורה. דקויות הקיום שלי. דקויות התנועה שלי, שאני. התנועה שאני.

מי יידע מצולות דקויות התנועה שלי. מתוך פעפוע העצמים לתנועה, לחשיבה, להכרה, לתפיסה אני בא במגע. החומר מפעפע, הפעפוע הוא אני. האם האור הוא משהו כמו תנועה נקייה? מה אומרת העובדה שאני רואה? מה צריך להיות בי כדי שאראה? האם הראייה היא כבר חשיבה? מהירויות. מהירות האור. מהירות הראייה. מהירות החשיבה. הדיבור והשמיעה נראים איטיים לעומת טרוף תנועת חלקיקי החומר. או מה שזה. מהירות האור, מהירות חשמל המוח.

לא נוח לי להגביל את החשיבה בכל פעם למוח. לא נוח להגביל את עצמי בכל פעם למוח. אם אני תנועה, התנועה לא סובלת מגבלות. העצם, מושג העצם אולי, מגביל את התנועה. העצם: הלא נע, הלא מתחדש, החוזר על עצמו שוב ושוב. החשיבה, לגודל הפרדוכס, נאבקת במושג. המושג מגביל את החשיבה, לגודל הפלא והפרדוכס. החשיבה רוצה להיפטר מהמושגים. מושגיה. תנועה. מהירות. עצם. מושג. אור. חשמל. מוח. מהירות התנועה. המושגים עוצרים את החשיבה.

הייתי רוצה להיות חשיבה במהירות אינסופית. או פשוט להיות במהירות אינסופית. לנוע. אז, במהירות אינסופית, כבר לא ניתן לדבר על מהירות כלל. או על תנועה. תרגיל חשיבה: לדמיין תנועה במהירות אינסופית. האור לא יגביל אותי. מהירות האור לא תהיה גבול. המהירות תהיה לא מדידה. בלתי מדידה. אהיה בו זמנית בכל מקום. בכל מקום ומעבר למהירות האור.

ישנו משהו שהוא מעבר למהירות האור והוא נמצא בו זמנית בכל מקום. אותו הדבר נמצא בו זמנית בכל מקום. לא שלוחות שלו, לא חלקים שלו, הוא עצמו בניגוד לחוק הסתירה נמצא בו זמנית בכל מקום ומקום, יהיה היקום נרחב ככל שיהיה, יהיה אינסופי, יהיה אינסוף יקומים. תהיה צורתו כפי שתהיה, ניתנת לדעת או לא ניתנת לדעת.

מהירות החשיבה. האם ישנו קשר בין מהות החשיבה למהירות החשיבה? האם ישנו קטע כלשהו לגבי מהירות החשיבה? האם לא כל החשיבות או המחשבות נעות או משתנות באותה המהירות? האם המוח הוא מעין מאיץ חלקיקים? משהו שדוחף להאיץ עוד ועוד את מהירות החשיבה? צמיחה במהירות החשיבה תהיה מהות שתתנסח בבהירות התודעה. מהירות החשיבה בבהירות התודעה. המקום והעצם והתנועה.

מה נע ואיפה? המה והאיפה. מה שמגביל את התנועה, מה שמאפשר אותה ומה שמאיץ אותה. המקום (חלל), העצם, תנועת העצם והתנועה הטהורה (תנועה של שום דבר). מהירות. עצם. תנועת עצם. תנועה ללא עצם. מהירות תנועה. מהירות ללא תנועה. כעת: מהירות ללא תנועה.

נגד כל מושגיות. מה מאפשר את החשיבה? מה מאיץ אותה ומה מגביל אותה? מה מאפשר אותי? אני, אפלת המצולות, מה מאפשר אותי? אני: מהירות, ללא תנועה, ללא עצם. אם לא מהירות לפחות אפילה מוחלטת. העדר מוחלט ללא מגבלות. ההעדר לא מוגבל. 

על התערוכה